עמוד 1 מתוך 1

פרשת פקודי- מכנה משותף להפטרה וכוחה של ברכה/ אהובה קליין.

הודעהפורסם: 03 מרץ 2022,14:04
על ידי אהובה קליין
פרשת פקודי – מכנה משותף להפטרה וכוחה של ברכה.
מאת: אהובה קליין.
:bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :o
פרשה זו חותמת את חומש שמות וכאן נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת , כמו כן נמנו כל הכלים הקדושים.
מעניין כי התורה מייחדת לתיאור המשכן חמש פרשיות: תרומה, תצווה, כי תישא, ויקהל ופקודי.
על פי חז"ל: בני ישראל הצטוו להקים את המשכן ממחרת יום הכיפורים, לאחר שירד משה עם הלוחות השניים מהר סיני והמשכן הוקם:
"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית - בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן". [מ', י"ז]
יש לשים לב לכמה פסוקים הגנוזים בהם רמזים מעניינים:
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה.." [להלן ל"ח, כ"א].
עוד פסוק משמעותי במיוחד:
"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ" [להלן: ל"ט ל"ב].
"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִיווָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה". [ל"ט, מ"ג]
בהפטרה שנקרא, בע"ה השבת : שלמה המלך מברך את כל קהל ישראל:
כפי שהכתוב מתאר:
"וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן - הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן: כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה. אָז, אָמַר שְׁלֹמֹה: יְהוָה אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל, לָךְ--מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ, עוֹלָמִים. וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, עֹמֵד. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו, אֵת דָּוִד אָבִי; וּבְיָדוֹ מִלֵּא, לֵאמֹר. מִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא-בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם; וָאֶבְחַר בְּדָוִד, לִהְיוֹת עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי, עִם-לְבַב דָּוִד אָבִי--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבְךָ, לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי--הֱטִיבֹתָ, כִּי הָיָה עִם-לְבָבֶךָ. רַק אַתָּה, לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת: כִּי אִם-בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי וַיָּקֶם יְהוָה, אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר; וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, וָאֶבְנֶה הַבַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". [מלכים –א, ח', י'- כ"א]
השאלות הן:
א] מדוע התורה מפרטת באריכות את המשכן וכליו?
ב] אילו רמזים מתגלים בפרשה?
ג] מה הקשר בין הפרשה - להפטרה [מלכים-ב, ז'- ח']
תשובות.
פירוט וספירת הפריטים בתיאור המשכן וכליו.
לעניות דעתי - התורה מונה את כל הפריטים הקדושים במשכן וגם מפרטת את כל מידות המשכן במטרה להראות: עד כמה המשכן אהוב וחשוב אצל בורא עולם ובכך היא רומזת עד כמה ה' אוהב את עם ישראל הנבחר – כי גם אותו דואג למנות ולספור בתורה מידי פעם – הדבר מוכיח עד כמה ה' אוהב את בניו כדברי רש"י.
המטרה של המשכן:" וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [ שמות כ"ה, ח'] לא נאמר: "ושכנתי בתוכו" אלא: "וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" מכאן שעם ישראל חייב להיות מחובר לספר הספרים ולקיים להלכה למעשה - את הלכות התורה והחוקים.
ה"נתיבות שלום" מביא את מדרש תנחומא [י"א]:
"אמר ר' חייא בר יוסף: כל שבעת ימי המילואים היה משה מפרקו ומעמידו למשכן - שתי פעמים בכל יום, רבי חנינא אומר: שלוש פעמים ביום.
לכן יש לבאר על דרך העבודה – עניין הקמת המשכן כל כך הרבה פעמים- שהרי המטרה שיהודי ירד לעולם הזה:
"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" מכאן, שכל יהודי חייב להכשיר את גופו שיהיה מקום להשכנת השכינה.
וכיצד יכשיר את גופו לכלי להשראת השכינה? התשובה: שידבק בדרכי האבות אשר הצטיינו במידות: אהבה, יראה, ותפארת.
אם יהודי נוהג כך - אזי יחול עליו: "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" [דברים. ל"ג, כ"ז] זוהי תכלית עבודתו של כל יהודי לשמש מקום בו תשרה השכינה.
"אור החיים" סובר: עניין ספירת פרטי מלאכת המשכן - לא באה מצד רצון עם ישראל, אלא משה רבינו דרש לפקוד ולבדוק את כל פרטי מלאכת המשכן במטרה:
"והְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל" [במדבר ל"ב, כ"ב] כדי שלא ימצא אפילו מישהו אחד מתוך עם ישראל שהשתמש בכספי נדבות המשכן שלא כראוי.
מכאן נפסקה הלכה בשולחן ערוך [יורה דעה, סימן רנ"ז]: "אף על פי שגבאי הצדקה הכשרים אין מדקדקים אחריהם - בכל זאת טוב שיתנו חשבון - כמו שמצינו במשה רבינו שנתן חשבון מנדבות המשכן"
רמזים מעניינים בפרשה.
נאמר: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה"
רש"י מתייחס לכפילות:".. הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן.."-
שתי פעמים יש כאן רמז למקדש שנתמשכן בחורבן ראשון וחורבן שני. בעבור חטאם של ישראל [מדרש תנחומא , פקודי, ה]
ובמילים: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת": רמז- לעדות שוויתר להם הקב"ה על חטא מעשה העגל- לפי שהשרה שכינתו ביניהם. ועוד פסוק מעניין:
"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ"
דעת מקרא מסביר: המילה: "וַתֵּכֶל—" רומזת : שמעשה המשכן שקול כנגד בריאת העולם ומשלים אותה ויתכן שהמילים : "משכן" ו"אוהל" הם באים כצמד שמות נרדפים - שמטרתם להתאמה וחיזוק חשיבות המשכן.
ה"נתיבות שלום" טוען: כמו שהמשכן רומז על עולמות גבוהים- גבוה מעל גבוה -באופן זה: מרומז על קומת האדם—שהיא- משלושה חלקים: החלק התחתון, האמצעי והשלישי:
המשכן היה מחולק: לקודש הקודשים- שבתוכו היו הארון והכרובים, ההיכל שבו היו מונחים- המנורה והשולחן ומזבח הקטורת, והעזרה- בה היה המזבח החיצון ,לכן כך באדם שלושה חלקים: המוח, הלב והאברים.
וכשם ששלימות המשכן נוצרה מכל חלקיו- בדומה לכך שלמות היהודי- היא: במטרה להיות מקום להשראת השכינה- וזאת על ידי שיקדש את כל חלקיו באופן שתוכל לשרות עליו השכינה.
ועל דרך זה הקימו סביב המשכן גדר- כדי להזכיר לנו ולרמוז לנו על: גדרים וסייגים בעבודת ה' .
על המילים: "כּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ"
ישנו מדרש תהלים: "אר"ש בן לקיש, לא היה זהב ראוי להיבראות ולמה נברא?
בשביל בית המקדש שנאמר: "כָּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי למלאכה" ונאמר גם בחומש
[בראשית ב', י"ב]: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב"[מדרש תהלים קי"ח]
ובנוגע לכסף הוא נקרא- כך על שום שמתבייש מהזהב [מלשון: הכסיף פנים]. ועוד יש כסף אחר שהוא טוב יותר מן הזהב, ונקרא: כן על שום שהוא: מבייש את כל הזהבים וזהו הזהב הנקרא: כסף ועל כך אמר דוד המלך:
"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף."[קודם זהב ואחר כך כסף]
[מתוך- כתב יד תלמידי הגר"א אוסף "כנסת ישראל"]
הקו המקשר בין הפרשה להפטרה בספר מלכים [ א-ז-ח]
פרשת פקודי המסיימת את חומש שמות - מתארת גם את סוף הקמת המשכן ואת ברכת משה אל העם:
"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה." [ל"ט, מ"ג] ובהמשך נאמר:
"וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא- יָכֹול מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן" [מ', ל"ד- ל"ה]
דעת מקרא מסביר: כשמשה סיים את מלאכת המשכן, מיד הופיע ענן וכיסה את המקום ואותו ענן - מסמל את השראת השכינה על הר סיני , זה מהווה סימן לכך: שמי שניגלה לעם ישראל במעמד הר סיני - בא גם לשכון באוהל מועד- וכבוד ה' היה "מראה אש"- כמראה ענן זוהר ומבריק , גם תוכו של המשכן היה מלא ענן אור.
האירוע החשוב הזה מתרחש לאחר שמשה בירך את העם ומהי משמעות הברכה הזו?
רש"י עונה:- אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם כפי שנאמר: " וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ -- עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ" [תהלים צ', י"ז].
מוסיף רש"י ואומר: תפילה זו היא אחד מ:י"א מזמורים ב'תפילה למשה' כלומר - המזמור מתחיל במילים: "תפילה למשה"
מכאן שהברכה התממשה.
אירוע דומה מתרחש כאשר שלמה המלך מסיים את בניין המקדש. הוא מתכסה בערפל - זה מסמל את כבוד השכינה במקום
"וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן: כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה"
בהמשך נאמר:
"וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל"; שלמה המלך מקהיל את העם ומברך אותם- מזכיר את אביו והבטחת ה' המתגשמת. כי הוא בנו של דוד - יקים את המקדש ומברך ומודה על כך לה'.
המלבי"ם מסביר: בית המקדש הוקם על הר המוריה- מקום עקדת יצחק ושם גם חלם יעקב את חלום הסולם, התגלתה השכינה כאשר דוד רכש את הגורן מארוונה - מלך יבוס. לכן המקום הזה מאד חשוב בעיני ה'. ואם ה' הישרה את שכינתו במקום זה בעודו שומם ונידח - בוודאי גם בעתיד כאשר יבנה שם המקדש - הוא ישמש מקום קבוע להשכנת השכינה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה ובהפטרה – ישנו קו משותף, תחילה הוקם המשכן - ומאוחר יותר המקדש הראשון והשני וכן עתיד להיבנות המקדש השלישי בירושלים ועל כך אנו מתפללים יום, יום. ברכת משה ושלמה מעניקה עוצמה להשכנת השכינה גם לעתיד לבוא:
ויפה וחשוב המזמור: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים“ [תהלים קכ"ו]
יש לזכור שאת המקדש השלישי עתיד ה' לבנות בכבודו ובעצמו – כנאמר :
"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו .." [תהלים קכ"ז, א]