פרשת ויקרא – הקשר למגילת אסתר ושבת זכור./'אהובה קליין.

שלום לכולם
בפורום תמצאו פירושים, תובנות וחידודים על 'פרשת השבוע'
מאמתחתה של הגב' אהובה קליין.
מדי פעם גם נזכה לצפות בתמונות אותן ציירה, על נושאים תנ"כיים.
הרגישו בנוח להוסיף 'חידושים' ו'חידודים' רלוונטיים.

פרשת ויקרא – הקשר למגילת אסתר ושבת זכור./'אהובה קליין.

הודעהעל ידי אהובה קליין » 09 מרץ 2022,14:04

פרשת ויקרא – הקשר למגילת אסתר ושבת זכור.
מאת: אהובה קליין.
:bow: :bow: :bow: :bow: :bow: :o
פרשת ויקרא - היא הפרשה הראשונה – הפותחת את חומש ויקרא - החומש השלישי מתוך חמישה חומשי תורה ומדוע נקרא החומש בשם זה ? התשובה מופיעה במילות הפתיחה לפרשה זו:
"וַיִּקְרָא, אֶל - מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן - הַבָּקָר וּמִן -הַצֹּאן....." [ויקרא, א', א'- ב']
בדומה לכך- גם החומש הראשון נקרא: "בראשית" על סמך הפסוק הראשון בספר: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ".
בפי חז"ל נקרא חומש ויקרא בשם: 'תורת כוהנים' מהטעם : שמלמד אותנו בחלקו הראשון [החל מפרק א' עד פרק י"ז ועד בכלל] הלכות הקורבנות - אשר מחייבות בעיקר את הכוהנים המשרתים במשכן - את עבודת ה' וחשוב להדגיש: כי בתוך הלכות אלו ישנן הלכות המחייבות את כל ישראל, כגון: שהם מחויבים להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש כפי שמוזכר גם בספר שמות:
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּוהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו'] בחלקו השני של החומש - בעיקר הלכות הקשורות לכוהנים.
השנה, שנה מעוברת - לכן, אנו קוראים את פרשת ויקרא סמוך לחג הפורים. שבת זו נקראת גם בשם: 'שבת זכור' – היות ואנו קוראים על זכירת עמלק - לפי שהמן היה - מזרע עמלק:
"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים..." [דברים כ"ה, י"ז- י"ח] ובפורים מגילת אסתר מתארת לנו את מזימותיו של המן מזרע עמלק.
השאלות הן:
א] מה משמעות הקריאה אל משה בתחילת הפרשה?
ב] מהו הקו המשותף בין פרשה זו לפרשת זכור?
ג] מה הקשר למגילת אסתר?
תשובות.
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה"; הרמב"ן סבור: כי בניגוד לשאר המקומות , יש כאן קריאת ה' אל משה מהטעם: שלא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד - לגשת למקום ששם שוכן אלוקים ,אלא רק על ידי קריאה מאת ה' כפי שהכתוב מתאר: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת--אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שמות כ"ה, כ"ב].
היות ומשה ידע שה' יושב בין שני הכרובים ,התיירא משה לבוא אל אוהל מועד, אלא עד שיקרא אליו ה' לבוא למשכן . כך התרחש גם בזמן הר סיני, כפי שנאמר: "וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן". [שם : כ"ד, ט"ז]
דעת מקרא: מעלה אפשרות: אולי הייתה הקריאה: "משה, משה" כמו במקרה הסנה , לפתוח עמו במילים.
רבותינו סבורים: כי לדיבור אל משה קדמה קריאה, הדבר אינו משהו חריג: לכל הדברות שבתורה, לכל האמירות ולכל הציוויים - קודמת קריאה. לפני כל מסירת תוכן למשה, באה הקריאה – "משה, משה".
הקריאה, משמשת - יצירת קשר עם משה. הפניה אליו, היא - תשומת לב באופן פרטי - יוצרת מפגש, כמו שאמרו רבותינו - 'משה משה', לשון חיבה ולשון זירוז' - ה' קורא לו מתוך חיבה ומשה מזדרז לקיים את הציווי, לכן קודמת הקריאה לדיבור, שהקריאה, מהווה קשר בין משה לקב"ה .
מובא במדרש : כי יש קשר בין פרשת פקודי – האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ, ל"ה] כלומר - משה לא יכול היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה הייתה באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן - על כן, מתי בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?
התשובה היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם , זאת כדי לעודד את משה להמשיך במילוי תפקידו - כמי שקיבל את תורת אלוקים לעם ישראל.
רש"י מסביר: באמצעות שני פירושים:
א] לכל הדיברות ,לכל האמירות ולכל הציוויים - קדמה הקריאה לפי שזו לשון חיבה - לשון שמלאכי השרת משתמשים בה.
כפי שנאמר: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ ,קָדוֹשׁ , קָדוֹשׁ, יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו ,ו, ג]
ב] רש"י מבאר : מדוע לא נאמר: "ויקרא ה' אל משה מאהל מועד וידבר אליו"? התשובה לכך היא: כי נושא הקריאה - אינו ה', אלא הקול, כאילו כתוב: "ויקרא קול אל משה זו מדרך הלשון לייחס את הקריאה אל הקול - שהוא הנושא –כדוגמת הכתוב: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינו". [ישעיהו [מ', ג']
עוד דוגמא: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" [שם ו', ד']
"נתיבות שלום"- מסביר: ה' קורא למשה מאוהל מועד בעניין נושא הקורבנות כמו שכתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה -..." עניין הקורבנות מהדברים הנעלים ביותר כמו שנאמר במסכת אבות:
"שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק ...... [אבות א, ב] הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"
הקשר לפרשת זכור:
לעניות דעתי, כמו שה' מצווה את משה בתחילת הפרשה וקודמת לה קריאה- המשמשת מבוא ויצירת קשר למשה ומיד בעקבות זה בא הציווי -
בפרשת 'זכור' אומנם אין את עניין הקריאה - אבל קיים ציווי לכל עם ישראל- וזה ציווי לדורי דורות!
כנאמר: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה, י"ז- י"ט]
עלינו לדעת ולהכיר את-זהותו של עמלק. עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם-עם זה מכונה בשם: "ראשית גויים"
זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן ועל סמך העבר ניתן להסיק : כי הוא מתקיף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם, כמו שניתן לראות זאת גם בפרשה: הציווי החשוב הזה: למחות את עמלק .
מסביר ה"נתיבות שלום": מלחמת עמלק- היא מלחמה רוחנית נגד ישראל! תכלית ה' :להביא את העולם הזה לתיקון שאז תתמלא הארץ דעה את ה' לעולם שכולו טוב- לבוא הגאולה. תפקיד עם ישראל: לקיים את המצוות ועל ידי שבירת רוח הטומאה - שהיא קליפת עמלק - כוח הרע של הבריאה כפי דבריו של האלשיך: שרו של עמלק אינו כשאר שרי אומות שהקב"ה ברצונו מעביר אותם מהעולם, אלא עמלק - הוא כוח הטומאה בעולם - עם ישראל מצווים בכבודם ובעצמם להעביר אותו מהעולם- וכל עוד הדבר אינו נעשה- אין ה' שלם וגם לא כיסאו!
מכאן שכל עבירה שיהודי עושה – הוא גורם לחיזוק קליפת עמלק וכל מצווה שהוא מקיים - הוא מחליש את עמלק.
כאשר יצאו עם ישראל ממצרים - והגיעו לרפידים - שם המקום רומז על התנהגותם: ךפידים- מלשון "רפו ידיהם" מן התורה. לכן לא היה בכוחם של ישראל למחות את עמלק! למעשה ,היו הזדמנויות רבות שה' היה יכול כבר להביא את העולם לתיקון המיוחל- אלא שבכל עת שה' כבר חפץ להביא את התיקון הזה, דווקא אז עמלק מתגבר ומתחזק- וכדי לנצח אותו- אין הדבר תלוי בעוצמת הכוח הצבאי- או מספר כלי הנשק- אלא תלוי בעם ישראל- שעליו להתחבר לתורה הקדושה ולקיים את ציווי התורה - הלכה למעשה. זוהי מלחמה רוחנית לדורות - ועל כן הוא ציווי כה חשוב- לכל עם ישראל למחות את זרע עמלק מן השורש ולא לקחת שלל ממנו, כפי שראינו ,כאשר שאול נלחם נגד עמלק הוא השאיר את אגג ולקח מבעלי החיים שלהם.
חז"ל אומרים: שהם היו מכשפים גדולים והטמינו את כוחות הטומאה בבקר ובצאן והיו צריכים להשמיד גם אותם וכיוון שהדבר לא נעשה , נדחה הקץ וכך היה גם בזמן מרדכי ואסתר שהופיע המן מזרע עמלק- הייתה עת גדולה- זמן המסוגל להביא את העולם הזה לתיקון!
הקשר למגילת אסתר.
המגילה מספרת לנו על המן - הבא מזרע עמלק – העושה יד אחת עם המלך אחשוורוש: להשמיד לאבד ולהרוג את היהודים. והנה מופיעים מרדכי ואסתר:
"אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי. ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת". [מגילת אסתר ב, ה -ח]
גדולתו של מרדכי היהודי: הוא אינו מתרפס לפני אותו רשע ואינו משתחווה לו, בניגוד לאחרים. הוא מזהה את רצון המן להשמיד את כל היהודים, הוא שולח [בידי שליחים] ציווי לאסתר המלכה: לפעול! בתחילה היא נמנעת בטענה: כי לא נקראה אל המלך מזה שלושים יום.
אך מרדכי אינו מוותר - שולח בשנית שליחים אל אסתר בהודעה:
"אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". [מגילת אסתר ד, י"ג- ט"ו] ומכאן והלאה- אסתר תפשה מנהיגות ביתר שאת והתוצאה ידועה –הגזרה נהפכה מרע לטוב- אורה ושמחה ליהודים.
ה"נתיבות שלום" טוען שבתקופה זו הגיעה העת המסוגלת לתיקון העולם- לפי שעמדו להקים את בית המקדש השני .
האר"י הקדוש טוען: כי המן ידע על כך שמרדכי פועל באמצעות התיקונים לבנות את הבית השני ועל כן ניסה לקלקל.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ישנו קשר בין פרשת ויקרא- בה- משה נקרא על ידי ה' - כדי למלא ציווי!
כך גם בפרשת זכור עם ישראל מתבקש למלא את צווי מחיית עמלק ובמגילת אסתר- מרדכי ואסתר- פועלים בנחישות לממש ציווי אלוקי זה. והתוצאה: "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא - יָסוּף מִזַּרְעָם" [מגילת אסתר, ט, כ"ח]
'בראי התנ"ך'

http://ahuvaklein.blogspot.com/
אהובה קליין
דברי חכמים
 
הודעות: 1314
הצטרף: 16 יוני 2009,14:04

חזור אל פרשת השבוע

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד

cron