מאת: אהובה קליין .
פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ. וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה. וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם. וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ" [שמות פרק י. א'- י'].
השאלות הן:
א] מדוע אלוקים - בחר דווקא במשה לגאול את ישראל?
ב] מדוע נאמר למשה:" בֹּא אֶל-פַּרְעֹה.. כִּי -אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ" ?
תשובות.
משה נבחר לגאול את עם ישראל.
בפרשתנו - מצליח – משה לגאול את עם ישראל ממצרים- וזאת שבזמן תחילת פרשיות - "שמות "וארא"- משה סירב להנהיג את עם ישראל - באמצעות טענות שונות, כגון: "לא איש דברים אנוכי". "שלח נא בידך תשלח" עד שלכאורה ה' אומר לו: כי בלעדיו אין מנהיג אחר שתהיה ביכולתו לגאול את עם ישראל ממצרים ואם משה יסרב להוציאם ממצרים - אין ישראל נגאלים! לכן מתעוררת השאלה - מדוע משה נועד לשליחות זאת דווקא, הרי היו עוד אנשים הראויים לעם ישראל, כגון: יהושע בן- נון, אלדד ומידד, שבעים הזקנים- מדוע אף אחד מהם –לא התאים לכך?
התשובה לכך: לפי שמשה הוא היחיד שהיה כבר במצרים ואף יצא משם בדרך למדבר, ואין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים - אלא רק מי שכבר היה בחוץ ובעצמו השתחרר משם - רק הוא מסוגל לשחרר אחרים.
כמו שכתוב בגמרא: [מסכת ברכות ה] על רבי חייא בר אבא שהיה חולה ובא לבקרו רבי יוחנן אמר לו: האם הייסורים חביבים עליך? ענה לו: לא הייסורים ולא שכרם חביבים עלי. אמר לו רבי יוחנן: הושט לי את ידך- ואכן רבי חייא נתן לו את ידו ורבי יוחנן הקים אותו מחוליו.
הגמרא ממשיכה לתאר: כי בפעם אחרת חלה רבי יוחנן - בא לבקרו רבי חנניא, שאל אותו: חביבים עליך הייסורים? ענה לו: לא הייסורים ולא שכרם חביבים עלי.
תגובת רבי חנניה: ביקש מר' יוחנן: שיביא לו את ידו ואכן נתן לו את ידו והקימו מחוליו.
שואלת הגמרא: מדוע צריך רבי חנניא להקים את רבי יוחנן ממיטת חוליו שהרי בעבר רבי יוחנן בעצמו הקים את רבי חייא. האם הוא אינו ראוי להקים את עצמו מחוליו?
הגמרא עצמה מתרצת: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" כך הדין לגבי כל אחד שנמצא כבול במצרים- אינו יכול להוציא את עצמו משם אפילו אם יהיה נביא גדול. אלא רק מי שהיה שם ויצא מעול מצרים - יש בכוחו להוציא אנשים אחרים, היחיד שעשה כך - הוא משה רבינו שברח ממצרים אל המדבר וזאת לאחר שהרג את האיש המצרי וטמן אותו בחול.
במצרים כולם היו עבדי פרעה כי מצרים הייתה ארץ של עבדים, היא נקראת: "בית עבדים" , לא רק מהטעם שבני ישראל היו עבדים לפרעה במצרים ,אלא גם בגלל שהמצרים עצמם היו עבדים לפרעה – לפי שבשנות הרעב יוסף קנה את כל המצרים - עבדים לפרעה מלבד כוהני הדת שלא היו משועבדים - אך מלבדם כל המצרים היו משועבדים לפרעה. [על פי הספר "השקפה ומוסר על פרשת השבוע" / הרב מידד אייל הררי]
לעניות דעתי ישנן עוד סיבות לבחירתו - הנה כמה מהן:
א] למשה היו מידות טובות ויראת שמים, בתחילת דרכו היה רועה צאן וגילה יחס נאמן ולבבי לצאנו.
ב] היה מתעניין בזולת - והיה יוצא אל אחיו במצרים.
ג] סייע לבנות יתרו לדלות מים מן הבאר.
ד] היה בעל ענווה גדולה - ולא התלהב לקבל את תפקיד המנהיגות על ישראל.
ה] חשש שיפגע באהרון אחיו המבוגר ממנו שהיה במצרים כבר בתפקיד משלו.
ו] פעל באחדות מלאה עם אהרון.
ה' אומר למשה: " בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"?
ה"שפת אמת" סובר: שהקב"ה כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה אל מלך מצרים ואומר לו: בוא איתי ושנינו יחדיו - נלך אל פרעה.
הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מסביר : אין ה' אומר למשה: "לך אל פרעה"- מהטעם: כי מעולם אין מתרחקים מה'- ואין אפשרות לאדם להתרחק מהבורא - לפי שנאמר:" מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו ו', ג'] לכן ה' קורא למשה ומציע לו לבוא יחד אתו אל פרעה , כך ה' מבטיח למשה שיצטרף אליו בכל עת..
הצדיק רבי יחיאל מיכל מזולוצ'וב [תלמיד הבעל- שם טוב]: אומר על המילים: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ": האומר על עצמו: "אני"- בבחינת אני ואפסי עוד, סימן הוא: ש"הכבדתי את לבו"- שאין לבו- לב בשר ,אלא כד מלא דם כמו כבד שנמצא בבטן האדם.
"בעל הטורים" מסביר: כשהיה ה' אומר למשה ללכת לביתו של פרעה היה אומר לו:" בא " וכשהיה אומר לו ללכת אל היאור היה אומר לו :"לך".
המילה: "בא" עולה בגימטרייה ג'- רמז לפרעה כי יביא עליו עוד ג' מכות.
ה"נתיבות שלום" מסביר: על פי הרמב"ם את הפסוק:
"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ..... ".
אפשר שאדם חוטא חטא גדול, או חטאים רבים עד שירצה לתת את הדין ,אך מונעים ממנו לעשות תשובה- וזאת כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה לכן כתוב: ואני אחזק את לב פרעה וזאת מהטעם : שכבר בתחילת הדרך הוא חטא והרע לישראל. לכן ניתן הדין למנוע את התשובה ממנו עד שנפרע ממנו - לפיכך חיזק ה' את ליבו. אם כן מדוע ה' שלח את משה בכל זאת אל פרעה?
התשובה לכך: הייתה כאן מטרה להראות לבאי עולם שבזמן שה' מונע חזרה בתשובה - הוא אינו יכול לשוב – אלא ימות בחטאו - שעשה בתחילת דרכו ברצונו.
החיד"א מסביר: עדיין כן היה בכוחו לעשות תשובה ולכן ה' שלח את משה להתרות בפרעה - למרות שהכביד את לבו:
וההסבר מעניין במיוחד: יש לאדם שני סוגים של כוחות אל טבעיים מוסתרים ממנו.: א] במקרה של סכנה גשמית : האדם פתאום מגלה כי יש לו כוחות שלא ידע עליהם קודם- אלא הם מתגלים דווקא בזמן אמת כגון: לפתע הוא בים נקלע לסכנת חיים - והוא כמעט טובע - אך מיד עולים במוחו – תחבולות שלא ידע עליהם קודם. אז נוקט בפעולות - וניצל!
ב] יש גם כוחות אל טבעיים רוחניים חבויים אצל האדם - ודווקא בזמן סכנה רוחנית הוא מצליח בעזרתם להינצל- זאת מתוך כוח האמונה בה'.
לסיכום, משה נבחר על פי רצון ה' ועל כך ראוי לומר :
"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַייִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" [שמואל-א, ט"ז ]