מאת אהובה קליין ©
הוּא אִיכָּר נְקִי כַּפַּיִם
שָׂדֵהוּ בְּאַדְמַת יְרוּשָׁלַיִם
מִשְׁתּוֹקֵק לִיבוּל מְבֹרָךְ
בְּכָל יוֹם עָמֵל אֵינוֹ נָח.
מִמָּחֳרָת לֵיל הַפֶּסַח
יֵשׁ לוֹ כַּנְפֵי רוּחַ
כְּנֶשֶׁר נוֹשֵׂא גּוֹזָלָיו
לַשָּׂדֶה מְקַבֵּץ יְלָדָיו.
אוֹסֵף אֲלֻומַּת שִׁבֳּלִים
מְלַמְּדָם דִּבְּרוֹת וְצִיוּוּיִים
הוֹדָיָה עַל תְּבוּאָה חֲדָשָׁה
לְמֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא.
מְחַנֵּךְ יְלָדָיו הָרַכִּים
לְהִתְחַבֵּר לְבוֹרֵא עוֹלָמִים
כִּי מִמֶּנּוּ גּוּף וּנְשָׁמָה
בִּלְעָדָיו אֵין חַיִּים עַל הָאֲדָמָה.
נוֹשֵׂא עֵינָיו לַמִּקְדָּשׁ
לְשָׁם יָבִיא חָדָשׁ
יְלָדָיו יִפְסְעוּ לְצִדּוֹ
יְרוֹמְמוּ יְשַׂמְּחוּ – לִבּוֹ.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: אָמוּר.[חֻמַּשׁ וַיִּקְרָא]