מאת: אהובה קליין
פרשת ראה - היא המשך פרשת עקב ופותחת בפסוקים: " רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל - מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל - מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ -וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל. הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה. כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם" [דברים י"א, כ"ז - ל"ב]
השאלות הן:
א] מה הקשר בין פרשת ראה לפרשת - עקב?
ב] מה המשותף לרְאִיָּה וליראה?
ג] מהו המסר מדברי ישעיהו הקשור לפרשת ראה?
תשובות.
הקשר בין פרשת ראה לפרשת עקב.
רבי מרדכי מבלגורי סובר: כי קיים קשר בין פרשת עקב לפרשה זו- פרשת ראה.
בסוף פרשת עקב מדובר על הבטחת ארץ ישראל לעם ישראל ,אך יש שם פסוק שראוי לשים – לב אליו היטב וזהו מסר נצחי לעם ישראל:
"לֹא - יִתְיַצֵּב אִישׁ, בִּפְנֵיכֶם: פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ-בָהּ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָכֶם". [דברים י"א, כ"ה] הסבר: ההרתעה הישראלית כלפי האויבים נתונה לתנאי שעם ישראל ישמור ויקיים את המצוות ורק אז יהיו ראויים להיקרא בשם: "עם ה' " ומהטעם הזה נאמר בתחילת פרשתנו:
"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה".
לעניות דעתי: בפרשת עקב יש גם את נושא הרְאִיָּה בפסוקים הבאים: נאמר לעם ישראל לזכור את אשר ראו עיניהם בעבר:
"הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ " [הנסים הגדולים] שעשה ה' לעם ישראל.[דברים. ז', י"ט]
"כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה". [שם, פרק י"א, ז]- כאן מדובר בעיניים גשמיות .
ולהלן דוגמת ראייה אלוקית:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא". [פרק ט', י"ג]
"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [שם י"א, י"ב]
כפי שאנחנו משתקפים בראי כך גם משתקפים בשמים.
על פי הכתוב בפרשיות אלה- נראה שהקשר בין שתי הפרשיות- הוא ממש עוצמתי.
המשותף לרְאִיָּה והיראה:
ראשית, המתבונן בשתי המלים: " רְאִיָּה –"יראה"- מיד מבחין באותיות הזהות - זה מול זה - בסדר שונה ובשתי המילים ניתן להבחין במילה: ראי
במסכת אבות נאמר על הרְאִיָּה :
אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה.,,,, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד". [אבות פרק ב', ט']
עין טובה - הכוונה לאדם ששמח בחלקו.
על פי הרמב"ם - הכוונה: לאדם שמסתפק במועט וזוהי ממעלת המידות שבאדם.
לגבי - "הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד": זהו אדם היודע להסיק מסקנות לגבי העתיד על סמך ההווה - וילמד את הנסתר מתוך המצב העכשווי.
במסכת אבות [ג', ט']נאמר על היראה :
"רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶיּמֶת".
המשמעות: יראת חטא אם היא קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת.
הרי החכמה מתבטאת איך שהאדם רואה את הדברים – איך הוא מבין את המצב שהוא רואה.
בתהלים נאמר: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים קי"א, י']
באיגרת הרמב"ן: אנו קוראים , כיצד ניתן להגיע ליראת ה'?
"..וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב ד): עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'. וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָוה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ....";
בעל החתם סופר אומר: לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי-
אם הוסיף מצווה הכריע לכף זכות את כל העולם ואם עשה עברה - הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. "ראה" כל מעשה שאתה עושה עשוי להשפיע על העולם כולו לכאן או לכאן - כלומר לברכה או לקללה.
המשמעות של המילה: "ראה" = רְאִיָּה מלשון חוכמת ראיית האמת , כפי שנאמר: "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב " [שמואל –א ט"ז, ז]
רק הקב"ה מסוגל לראות את האמת המדויקת ואילו האדם רואה כל אחד באופן פרטי באופן שונה לפי מדרגתו וחוכמתו.
על הקב"ה נאמר:
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ". [דברים ד, ל"ב]
הקב"ה אומר לכל אדם: ראה היכן אתה נמצא? מה מצבך הרוחני? תחשוב על מהלך חייך והתכלית.
הקב"ה מתבונן בכל אחד ואחד: וְרָאוּ֙ כָּל־בָּשָׂ֔ר כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה,," [יחזקאל כ"א, ד]
אין איש שיכול להתחמק מראייתו של ה' כפי שכתוב:
"אִם - יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא - אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה: הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-יְהוָה" [ירמיהו כ"ג, כ"ד]
על כל אדם לראות את הטוב שבבריאה בדומה לקב"ה- כפי שנאמר:
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ".
[בראשית א', ד']
אנחנו קרבים לחודש הרחמים והסליחות ומן הראוי שכל אחד יבדוק ויראה מה מצבו הרוחני ויבדוק את מאזן חייו.
המילה: "ראה" – הן אותיות: "האר"
כפי שאנחנו מתפללים ופונים בבקשה אל ה' יום, יום: "והאר עיננו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך".
במעמד הר סיני נאמר: "וכל העם רואים את הקולות" [שמות כ, ט"ו]
יש ראיה שטחית ויש עמוקה יותר כפי שהדבר מתבטא בלימוד הגלוי שבתורה ולימוד הנסתר. נאמר: "והיו עינך רואות את מוריך..."[ישעיהו ל, כ]
דברי ישעיהו הנביא והקשר לפרשת ראה:
להלן קטע מתוך ההפטרה [ישעיהו פרקים נ"ד- נ"ה- ו' ]
"עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ, אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ, בַּסַּפִּירִים. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ. וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי יְהוָה; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, כִּי-לֹא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לֹא-תִקְרַב אֵלָיִךְ. הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס, מֵאוֹתִי--מִי-גָר אִתָּךְ, עָלַיִךְ יִפּוֹל. הן הִנֵּה אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ--נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל. כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי; זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי--נְאֻם-יְהוָה".[ישעיהו נ"ד, י"א- י"ז]
"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים".[ישעיהו נ"ה, ג']
ישעיהו הנביא ממשיל את ציון לאישה ענייה שהיא מאד סוערת ומרגישה שלא מנחמים אותה - והנמשל: בני ירושלים -הגולים הנודדים ואינם מקבלים תנחומים- אך כהרף עין הכול משתנה לטובה אלוקים מיפה ומפאר את ירושלים - הבתים בירושלים מתייפים לכבודה והרחובות מרוצפים באבנים יקרות. ירושלים זוכה שכל בניה לומדים תורה, ואפשר לראות שהכול מתחדש לטובה הגולים בירושלים.
כל זה בזכות המצוות – הבנים לומדים תורה - היהודים עוסקים בצדקה- וכך הכול מתהפך לטובה.
לאור האמור לעיל: אם הפרשה פותחת בברכה והקללה - המסקנה מהפרשה ומדברי ישעיהו הנביא היא: כי הכול יכול להתהפך לטובה מתוך יראת שמים וראיית הדרך הטובה שבה ילכו - זו - בסייעתא דשמיא - פותחת דף חדש לגולים בירושלים ויפים וחשובים דברי ישעיהו הנביא:
[size=200]"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים". [ישעיהו נ"ה, ג][/size]