מאמרים מיוחדים - ד"ר אהוד קלפון

[ראובן אורן]

חיי כנימות העלים \ אהוד קלפון

הכנימות שייכות למחלקת החרקים, ומופצות על ידי האדם והרוח. הן הופיעו על פני כדור הארץ כבר לפני 280 מיליון שנים, והתקיימו על צמחים חסרי פרחים, כי עוד לא הופיעו אז. היום ידועים כארבעת אלפי מינים, ורק מיעוטם מזיקים לחקלאות. לכנימות יש חדק שבעזרתו הן מנקבות את העלה, מוצצות את נוזל רקמותיו, וגורמות לו להתייבש וליבול. בזמן חדירת החדק לרקמות הצמח, עלולות לעבור מחלות ויראליות לגידולים החקלאיים, ולגרום לנבילתם. גודל הכנימות אינו עולה על 10 מ"מ, והן נאחזות בדרך כלל בחלק התחתון של העלה, כדי להימנע מחשיפה ישירה לקרני השמש.

רוב הכנימות ניזונות ממין אחד של צמחים (מונופגיות – Monophagoug), כי התפתחה התאמה הדדית בין הצמח לכנימה. לעתים רואים צמח אחד מכוסה כנימות, ומסביבו צמחים ללא כנימות, בגלל הקשר הספציפי שלהן לאותו מין ולא לאחרים. קיימים גם יחסי גומלין בין נמלים המגדלות כנימות בתנאים אופטימאליים בכיניהן, לבין כנימות המפרישות טיפות מתוקות להזנת הנמלים. הסוכרים הם עודפים המופרשים מגוף הכנימה, כתוצאה מתזונתה מחומרי הטמעה בעלה. יניקת תמיסות סוכר, נעשית ישירות מצינורות השיפה בעלה, שתפקידם להעביר את תוצרי ההטמעה לכל חלקי הצמח. הכנימות יונקות גם מים מצינורות העצה בעלה, כדי לאזן את הלחץ האוסמוטי של הסוכרים בגופן. בסתיו, אוספות הנמלים את ביצי הכנימות המופרות, שומרות אותן בקן באדמה לאורך עונת החורף, ושומרות עליהם מטורפים. עם בקיעתן באביב, מוחזרות הרימות לצמחים המתאימים להזנתן, וגדילתן. על מנת "לחלוב" כנימה בוגרת שתפריש טיפה מתוקה, הנמלה מלטפת את גבה בעזרת זוג מחושיה.

אצל הכנימות קיימת רבייה מינים ואל מינית, על פי עונות השנה. בעונת האביב והקיץ יש רביה אל - מינית (פרתנוגנזה – Parthenogenesis ), כלומר נוצר עובר בביצית ללא הפריה, ונוצרות רק כנימות נקבות. בעונת הסתיו, כאשר הטמפרטורה יורדת ומתמעטים צמחי המזון ואיכותם, הנקבות מטילות ביצים שמהן יוצאות כנימות מיניות, כלומר זכרים ונקבות. נעשית הפריה ביניהם, ומוטלות ביצים מופרות, המסוגלות לעבור את החורף, ולבקוע באביב. הכנימות המיניות חסרות גפי פה, ואינן ניזונות, כי נוצרו להפריה מינית ולהטלת ביצים מופרות, וחולפות מן העולם. באקלים טרופי חם ולח, או בתוך חממה, הכנימות ממשיכות להתרבות בדרך אל מינית להרבה שנים, ללא יצירת השלב המיני. הכנימות נטרפות בהמוניהן על יד מושית השבע וזחלי חרקים למיניהם.

מחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה והתפרסם בתשעה באוגוסט 2010 בכתב העת המדעי "Current Biology " מראה שכנימות עלים חשות בנשימת עזים במרעה, ומפילות עצמן מהצמח לאדמה. עבור העז, החרקים הנאכלים עם צמחי המרעה, מספקים תוספת חלבונים לתזונתה.

החוקרים גילו שזרם האוויר החמים והלח בנשימת בעלי חיים במרעה, הוא שמבריח את הכנימות ולא גזCO2 הנפלט בנשיפה, וחלקן נושרות עקב תנודות הצמח. אפשר להסיק מכך שאין צורך להשתמש בריסוסים כימיים להדברת כנימות עלים, כי אם באמצעים שלא מרעילים את המזון ואת הסביבה. אפשר לפזר חיפושיות "פרת משה רבנו" (מושית השבע) בגן, במטע ובשדה, והן תאכלנה את הכנימות בהמוניהן. בגינה קטנה אפשר להתיז תרסיסי מים עם שמן אתרי על הצמח ולנערו, ואפשר לנשוף עליו אוויר חם ולח כפי שהניסוי הוכיח בנשימת העזים במרעה.



אז.. יש כאן כמה רעיונות שימושיים !!
או לרסס בסבון, או בשמן אתרי- שניהם עושים למעשה את אותה 'עבודה' טכנית.
או.., לנשוף עליהן אוויר חם ! לא לוהט, אלא חם.. אפשר להשתמש ב'פן' לייבוש שיער..
* שימו לב להדגש לגבי אופן ההתרבות בטמפ' חמות או קרות - צורות ריבוי שונות !
"..באקלים טרופי חם ולח, או בתוך חממה, הכנימות ממשיכות להתרבות בדרך אל מינית להרבה שנים, ללא יצירת השלב המיני"

ו.. עוד ציטוט חשוב מדבריו, במיוחד לכל ה'ספקנים' בעניין החלק האורגני - 'ללא רעלים מרוססים או מוגמעים' - שאני 'טוחן' כאן כבר כ 10 שנים..
"אפשר להסיק מכך שאין צורך להשתמש בריסוסים כימיים להדברת כנימות עלים, כי אם באמצעים שלא מרעילים את המזון ואת הסביבה. "

ועוד נקודה מעניינת בדבריו, נקודה שאני הייתי די סקפטי לגביה.., מסתבר שאכן הנמלים לוקחות חלק חשוב, חשוב מאוד בשמירה על הכנימות, כולל טיפול בביצים ב"בית תינוקות" שיש לנמלים בתוך הקן והן דואגות להעביר הכנימות הבוגרות לצמחים האהובים עליהן..

[ראובן אורן]

מושית השבע





מושית השבע \ ד"ר אהוד קלפון



מושית השבע Coccinella septempunctata)) היא חיפושית קטנה באורך של חמישה מ"מ, המתעוררת באביב המוקדם בזמן הופעת כנימות העלים. החיפושית נפוצה בכל חלקי הארץ, בשדות ובמטעים בעיקר בעונת האביב. היא עוברת גלגול מלא במשך חודש אחד הכולל ביצה, זחל, גולם ובוגר. בתקופת החורף, מתאספות מושיות השבע במקומות מסתור ונכנסות להיברציה (תרדמת חורף) עד לראשית האביב. עם התעוררותן באביב, מתרדמת חורף ארוכה, הזכרים (שגופם קטן), מפרים את הנקבות (שגופן גדול), המטילות כחמישים ביצים זעירות שצבען צהוב ירוק. הביצים מוטלות במקובץ בתוך מושבה של כנימות הפעילות בחלק התחתון של העלים.

כעבור ארבעה ימים בוקעים זחלים מהביצים, הניזונים מהכנימות במשך שבועיים ומתגלמים כשהם דבוקים לעלים. לאחר שבוע בשלב הגולם, יוצאות מושיות בוגרות. בתקופת חייה יכולה מושית אחת להטיל עד 2500 ביצים. הגלגול המלא נמשך חודש ימים באביב, והוא כולל ביצה, זחל, גולם ובוגר. שלב הבוגר (במצב של חיפושית), נמשך בטבע בין שנתיים לשלוש שנים.

ביום הראשון אין נקודות בגבה של החיפושית ומהיום השני יש לה שבע נקודות שהולכות ומתכהות ככל שהיא מתבגרת. ברוב חייה היא בולטת בצבעי אדום כתום שהם צבעי אזהרה בטבע. החיפושית אוכלת כנימות בעונות הפעילות וצוברת שומן בגופה, המשמש לה מזון בתרדמת החורף. בקיץ החם, עפות מושיות השבע אל ההרים, שם נעים להן ומבלות ביחד בקבוצות גדולות.

בחורף הן נכנסות שוב להיברנציה ובראשית האביב הן חוזרות לעמקים ולשדות שבמישורים הנמוכים והחמימים. חיפושית זו לא תעוף כאשר הטמפרטורה באוויר יורדת מתחת לחמש עשרה מעלות צלזיוס.

האיכרים בימי הביניים חשבו שיש רק חיפושיות נקבות בטבע, שבאות לשדותיהם באביב להטיל ביצים. לכן הם קראו לסוג הזה בשם Ladybug או "קוקסינלה" בעלת שבע נקודות. הם אהבו את החיפושית הזאת, שטרפה את כנימות העלים שפגעו ביבוליהם.

קיימים בטבע קרוב ל 5000 מינים של מושיות, שחלקן ללא נקודות על הגב ולחלקן יש כעשרים וארבע נקודות. מושית נקבה יכולה להטיל עד 1000 ביצים ולאכול 5000 כנימות במשך חייה. בזמן התעופה היא מניעה את כנפיה הדקות במהירות של 85 פעמים בשנייה. כדי להתגונן מפני אויביה היא מפיצה חומר בעל ריח רע וטעם מר הדוחים את תוקפיה. יש לה עוד שיטה לשרוד כשהיא מותקפת, היא מתהפכת על הגב ולא זזה, מיישרת את רגליה, מפיצה ריח של חרק רקוב וכך היא מתחזה ליצור מת וניצלת מטורפים.

מושית השבע אינה מסוכנת או רעילה והיא נטרפת על ידי כמה בעלי חיים כגון, עורבים, סנוניות, סיסים, שפיריות, צרעות, דו חיים ועוד. יש צרעה בשם "דינוקמפוס" המטילה את ביציה בתוך גופה של החיפושית. מהביצים בוקעים זחלים זעירים הניזונים מרקמות גופה וגורמים למותה. בדרך זו מאזנת הצרעה את האוכלוסייה של מושית השבע.

בשנת 1976 בארה"ב, היה מקרה של הפרת האיזון הביולוגי- אקולוגי בין אוכלוסיית הטורף (מושית) לבין אוכלוסיית הנטרף (כנימות). האוכלוסייה של מושית השבע גדלה מאוד עד להתפוצצות אוכלוסין, שגרמה למותה של מיליוני מושיות (כי לא היו מספיק כנימות), עד לאיזון האוכלוסייה מחדש. מושיות השבע עוזרת מאוד לחקלאים במלחמה ביולוגית נגד חרקים מזיקים, התוקפים את היבולים. הן חיות למעשה על הצמחים, היכן שיש כנימות עלים ואין להן מקום גידול משלהן. למושית השבע יש שבע נקודות על הגב וכך מבדילים בינה לבין מושיות אחרות שלהן יש מספר שונה של נקודות. במחושים שעל ראשה מרוכזים חוש הריח והטעם ועל רגליה יש אברי חישה.

היום מגדלים את החיפושיות האלה במעבדות בצורה מסחרית, ומפזרים אותן בתוך מטעים וגידולי שדה כדי לטרוף את הכנימות. מלחמה ביולוגית מסוג זה, תקטין מאוד את השימוש בריסוסים כימיים ובחומרים רעילים אחרים, המרעילים את היבולים, את האדם ואת חיות הבר. הריסוסים הכימיים גם גורמים להפרת האיזונים העדינים הקיימים במארגים הטבעיים, שבין החי הצומח והדומם.

בשנת 1999 שלחו מדעני נ.א.ס.א, את מושית השבע לחלל כדי ללמוד על פעילותה והתנהגותה במצב של אפס גרביטציה והיא ממשיכה לעניין חוקרים רבים בתחומי המדע והחקלאות.