2 שאלות- השרשה והדברה

[רות]

שלום וברוכים הנמצאים!
אני נמצאת בשלבי הקמה של חלקה, בשאיפה לקיים ממנה פירות וירקות לקבוצה קטנה של אנשים. כל האיזור מכוסה ביבלית וותיקה שאין לה שום תוכניות להקל עלינו את העבודה... בחרנו בשיטת grow bio-intensive (שבבסיסה עומד עיקרון התיחוח הכפול) כדי להתמודד עם היבלית וכן להפיק את המירב מהשטח הקטן העומד לרשותנו. במקרה גיליתי שבאזור קטן שבו הייתה ערימה של אפר מתנור העצים שלנו למשך 3 ימים בערך היבלית מתחתיה מתה. התרגשתי למחשבה שאם אפזר את האפר בגבולות הערוגה לעתיד זה ירחיק את היבלית, אבל אז העיר יקירי שאולי יש לאפר השפעה ארוכת טווח שלילית על הקרקע ולא כדאי למהר ולפזר אותו. מה דעתכם? (שאר הדרכים שניסינו כדי להתמודד עם היבלית לא מספיק טובות- ריסוס ראונדאפ ירד מהפרק וכיסוי בקרטונים ודומיהם רק דגדג לה בקצוות)
חוץ מזה, אמנם כבר קנינו את העצים לשתילות "טו בשבט" הייתי רוצה לשמוע אם מישהו מכם יודע האם ואיך אפשר להשריש ענף של עץ פרי. נניח, אם טיילתי באזור של בוסתנים עתיקים וטעמתי פרי ייחודי מזן מקומי (והרי אני רוצה לשמר זנים מקומיים ומעדיפה אותם על פני ה"מיובאים")- האם יש לי אפשרות לקחת איתי ענף מאותו עץ בוגר ולהפוך אותו בעצמו לעץ שאפשר לשתול? (אני יודעת שאפשר להרכיב על עץ בוגר מהמשפחה, אבל אני מתכוונת ליצירה של שתיל חדש).
ובכן, אשמח לשמוע עצות ובכלל- אם מי מכם כבר מגדל בשיטת grow bio-intensive אשמח לשמוע מניסיונו/ה ולקחים.
ערב טוב ותודה רבה
רות

[ראובן אורן]

נתחיל ב תיחוח כפול
אכן, זו שיטה המתאימה מאוד להתחלה / קימום של גינה אורנית. חפירה ותיחוח הקרקע לעומק של 60 ס"מ, תתאים מאוד לטיפול באדמה המצמחת עשבונים ודגניים שונים.. אבל עם יבלית, העסק "קצת" שונה.

יבלית כמו שארי משפחתה, סוגי דשא שונים, יודעת להעמיק שורשים, הרבה מעבר לעומקו של ה'תיחוח הכפול' וכמובן שמעבר לשכבת הקרקע הפורייה - השכבה העליונה שעומקה מגיע בד"כ ל 40-50 ס"מ

כדי למגר את היבלית, יש 2 אפשרויות:
האחת - "להרוות את האדמה בזיעה" - כפי שמסופר בספר 'החיים המסתוריים של הצמחים' - על קאדי ו'פיינדהורן' (בסוף הספר, או באתר שלו - "על ההתחלה").
ואני מתכוון לחפירת 'תעלות' בגינה לעומק של 1 מטר ! והוצאה של היבלית בעבודת כפיים, הפיכתה לקומפוסט והחזרתה לאדמה.

בגינה הקטנה שלי, עשיתי זאת במשך 6 חודשים ע"י .."בור נודד" . השקיתי היטב את האדמה ונתתי לכל צמחי הבר לנבוט ולגדול למלוא גודלם, עד שהחלו להוציא פרחים ואז עקרתי אותם (לפני שיבשילו זרעים !) וקברתי אותם בתוך בור שעליו עוד שארייות צמחים. ה'בור' הזה טייל לאורך ורוחב הגינה עם ערימת עשבונים וצמחי בר, עליו, עד שלא היו יותר נביטות ורק אז, הכנתי את השטח - חלקו למשטח דשא וחלקו לערוגות ירקות

השנייה, להמתין לקיץ ולהשתמש בשיטת 'החיטוי הסולארי' - פריסת יריעות פוליאטילן שקופות, על אדמה מושקה היטב ורוויה במים (להגברת הולכת החום וזרוז נביטה של זרעים נסתרים) למשך כמה שבועות. החום הרב שייוצר מתחת ליריעות השקופות, ישמיד את היבלית וכן את הזרעים הנחבאים בפנים.

השימוש ב'אפר עצים' מהאח או הקמין לצורך זה, יכול רק להרעיל את האדמה כמו כל "דשן כימי" אחר המפוזר בהפרזה. את האפר מהקמין שלי, אני מפזר בזהירות ובמנות די מדודות, בערימת הקומפוסט בשלב הראשוני - האנאירובי בלבד, כשהערימה לחה מדי וכן על ערימות ה'חיפוי' שמסביב לעצים. האפר יכול לשמש גם כ'מחסום מעולה נגד חדירה של חלזונות / חשופייות משטחי בר סמוכים לאזור שלכם.

לא לשכוח שאפר שכזה המושאר בכלי מתכת ונרטב, ימיס במהרה את המתכת עקב תכונותיו ה'בסיסיות' החזקות. פיזור שלו בגינה, בצורה לא מבוקרת, יכול רק להרעיל את האדמה ולהרחיק ממנה את כל היצורים הסימביוטיים שאמורים להיות חלק בלתי נפרד מאותה 'ישות' הנקראת 'אדמה'.


ותזכורת חשובה ! לא הרבה יודעים כי יבלית כמו כל דשא בגינה, יודעים להעמיק שורשים לעומק של 1 מטר ואף יותר !. אז כיסוי ב'קרטונים' כפי שנוקטת שיטת ה'פרמהקאלצ'אר', לא יעזור, אלא אולי אף יעודד את היבלית ע"י יצירת 'מעטה חם ונעים' בעבורה. שורשיה אלימים מאוד ויכולים לחדור כל חומר, החל מלנקב צמחים למוות ואף לחדור מבעד לסלעים נקבוביים, גדרות אבן ואף לעבור מתחת לשביל מדרך, מצד אחד לצד שני, מהלך של מטר או שניים - על כן העבודה חייבת להיות יסודית. גם השמדה שלה ע"י 'בירוא' באחת מהשיטות שהזכרתי מעלה, וגם בהמשך, ע"י חיפוי מונע אור כדי שלא תוכל לקיים תהליכי פוטוסינטזה ולכלכל את עצמה.



לגביי ייחור עצי פרי

כמובן ש'הרכבה' זו הדרך המהירה יותר והבטוחה יותר לקבלת זן רצוי של עץ פרי מסויים.
את ה'רוכב' מרכיבים על ה'כנה' הותיקה - וכך מקבלים זן שבמקור הוא די רגיש ולא כל כך מסתדר עם מרכיבי האדמה באזור שלך, אך מאחר והוא מורכב על 'כנה' מעץ קשוח ו'קליט' יותר, הרי שמרויחים מ 2 הכיוונים.

עם זאת, בטיפול נכון ו'מפנק' של הייחור, אפשר להגיע לתוצאות טובות

את הייחור המבוקש, מומלץ לחתוך מהעץ בעת שהעץ מתחיל להוציא ניצנים. זה הזמן בו הוא ישמח להשריש ומרקמת ה'קרלוס' שלו, יצאו שורשים.

לא משרישים במים ! משרישים ומייחרים רק באדמה - קלה, אןרירית ועם דישון מועט

בוחרים כאמור ענף המתחיל להוציא ניצנים, בעובי של 1 ס"מ ומעלה ובאורך של כ 25 ס"מ

שותלים אותו באדמה כמחצית מאורכו ומאחסנים במקום מואר ובסביבה לחה - הכוונה להשקות אותו רק בריסוס של מים, על פני כל הענף ולא להשקות. שמירה על לחות גבוהה וטמפרטורה יציבה, תניב תוצאות טובות יותר. תמיד הכיני מספר ייחורים, שמא לא כולם יצליחו.

לשיפור אחוזי ההצלחה, ניתן לקנות במשתלות ובחנויות לצרכי גינון - 'הורמון השרשה' הבא בצורת אבקה עם הנחיות מתאימות על האריזה.

בהמשך, כשרואים שהייחור 'תפס' וגדל והוציא ענפים משניים, אפשר להעביר באביב למקומו הסופי, לאדמה עם האדמה הצמודה אליו.
כמובן שלא שותלים עצים בט"ו בשבט. זה נשמע יפה, אך העונה לא כל כך מתאימה, כי קר מדי.

את בור השתילה יש להכין מראש ע"י חפירת בור לעומק כפול מעומק השתיל. הוצאת האדמה מבפנים, ובדיקה שלא נחבאות בתוך הבור כל מיני הפתעות כמו גושי בטון, "מיטת סוכנות", "חצי חבית" שאריות ניילונים וכו' את מחצית מהאדמה שהוצאה מערבבים בקומפוסט ביחס של 50:50 ומחזירים לבור לגובה המתאים. שותלים את השתיל, מהדקים את האדמה סביבו ו... מציפים במים עד לרוויה כדי לודא שלא נותרו חללי אויר בין השורשים לאדמה.

עומדים ליד העץ ומברכים אותו ב"צמח וגדל"...

כל זאת "על רגל אחת"...

אם יש עוד שאלות.. אני לשרותך....