כאן נעים

קרקע-תקלות(?) גידול

בחצרנו, בשטח של כ- 100 מ"ר, דשא מסוג זואיסיה אל-טורו - ירוק ורענן בכל עת (גם בחורף (!), אם כי במדה קטנה יותר), שנשתל, לפני יותר מ- 10 שנים, בקרקע כבדה, שאינה מנקזת עצמה במהירות (פתח אסוף וצינור נקוז מתאימים מובילים עודפי מים בחורף אל מחוץ לשטח הגינה).

לאחר ששתלנו בזמנו מספר פקעות כלנית בשטח הדשא, התפתחו הללו ובכל שנה פורחות במקום כלניות.

בשנים האחרונות נדמה כי מספר הפרחים (למרות ההפרייה העצמית הנכרת בשנים הראשונות), קטן והולך ונדמה כי הכלניות נרקבות ולא ממשיכות לצמוח.
אודה לעזרה ורעיונות מתאימים ל'הצלת' 'שדה הכלניות' שלנו.

א. אני מקווה שלפחות אתם חוסכים במים ולא משקים את הדשא עד לקיץ. צריך לזכור כי שורשי הדשא (למעשה, כל הסוגים), מגיעים לעומק די מפתיע - מטר ואף מטר וחצי - אל השכבה האוגרת מים, עמוק אל תוך הקיץ.

לגבי הכלנייות - צריך להתנהג איתן כמו שמתנהגים החקלאים לעצי פרי שלא אוהבים מים או ירקות, שלא אוהבים יותר מדי מים, קרי, לגדל אותם על אדמה מוגבהת מהסביבה - "גדודיות" / "תלוליות".
אם אתם יודעים את המיקום המדוייק של הכלניות, החליטו אם מתאים לכם אזור מוגבה בדשא. וכבר כעת, לפני ליבלוב האביב של הדשא, להתחיל להוסיף חומר מילוי (כל חול/אדמה.. ואפילו 'זיפזיף' ). לפזר שכבה מתאימה ומוגבהת ואחר לדשן אותה בקומפוסט.
הדשא יתגבר על ההגבהה הזו בקלות, ולאט לאט, גם הכלניות 'יעלו מפלס'.

שלום ראובן וכל המשתמשים.
תשובתך/תגובתך ראויה וטובה !
תודות להצעת ה-"גדודיות"/"תלוליות" שהנו רעיון 'חכם' להחיאת הפרחים (ופתרון בעיות נקוז, באם).
שבחים להזכרת נושא ההשקיה, שבודאי, לרבים, לא תמיד אקטואלי לזכור ... וטוב לרענן.
שוב: תודה ומלוא ההערכה.
י. ת.