המקור מאוד עתיק. שיטות לחקלאות מדברית, חסכונית במים.
בסביבתנו, היו אלו הנבטים בנגב - 'ממשית' וכן באזור 'פטרה' בירדן, שפיתחו כל מיני שיטות חסכונייות במים, לגידול ירקות וגפנים.
השיטה המקורית, לגבי האיור שהבאת, הייתה להשקיע כד חרס גדול באדמה, עד שפתו. מסביב לכד, שותלים עגבנייות.
החרס שממנו עשוי הכד, אינו חומר אטום לחלוטין, אלא 'עביר' במידה מסויימת למעבר מים.
כשמדובר באדצה יבשה (מדבר), גוברת עבירות המים והם 'מזיעים' החוצה מהכד, אל האדמה וכך צמחי העגבנייה מקבלים מים.
את הכד הגדול, ממלאים במים, מפעם לפעם ומכסים היטב במכסה נגד התאיידות.
השיטה המוצגת בציור, יכולה להיות אוטלי שימושית, אם חוששים לצמח מפונק בזמן שאנו יוצאים לתקופה ממושכת מהבית..
יש עוד שיטות, כמו שרוך בד הטבול בבקבוק מים וקצהו השני תקוע באדמת העציץ. כאו הנימייות מסייעת והמיים עולים ומשקים העציץ, אבל ישנה התאיידות.