אלקנה כתב:אפרים, הרשה לי לדייק בשאלה שלך (אם אני מבין נכון):
במקורות הקדומים מוזכר הרבה "דישון" בזבל בהמות. אפילו יש מושג של "לדייר" - כלומר להפוך שטח מסוים לדיר לפרק זמן קצוב, וכך כביכול להעשיר את האדמה המקומיות בזבל של הבהמות. כל זה טעות? או אולי הבנה לא נכונה של הקדמונים?
באחד הסרטונים שהובאו כאן, בפורום, ראינו גישה אורגנית קלאסית שנוהג בעל חווה (ומן הסתם, יש עוד הרבה כאלו..)
כמובן שהשיטה היא.. כמו פעם ו..בלי למהר ! כמו שנהוג היום בעולם המטורף שלנו שרץ... לאן ?!
[ו..אין זמן! מאכילים פרות ב'תחמיצים' עם הרבה 'חלבונים', כולל זבל עופות
ואח"כ מתפלאים ש.. פורצת איזו מגיפה - 'הפרה המשוגעת'.. וכמובן החקלאים בעצמם! מזריקי לעופות ולעגלים ולפרות, כל יום, לפחות פעם אחת.. אנטיביוטיקה. כן, אנטיביוטיקה מסויימת שגורמת להם לעלות במשקל. ו'משקל' זה כסף ! וכו' וכו']
אז.., איפה היינו? כן, אותו חקלאי.., מקים גדר זמנית בשטח של דונם כזה.. ומכניס לשם את הבקר שלו. הבקר רועה שם יום יומיים ו..'קוצר' את כל העשב - אוכל טבעי ואמיתי, בלי 'תרכיזים' ובלי תחמיצים מועשרים ב'חלבונים וכו'
ואחרי יומיים, הבקר עובר לאזור אחר וכמובן שבשטח ה'קצור' ע"י הבקר, נותרות ערימות יפות של.. כן, גללים - 'זבל בקר'.
ומה קורה לגללים הללו? הם מתמלאים בהמון 'יצורים מפרקים'. זבובים מטילים שם ביצים וחיפושייות מסוגים שונים נוברות שם ומפרקות הערימות לכדורים (חיפושייות זבל... ועוד) ובהילוך מואץ, רואים איך 'עוגות הגללים' מתפחסות ומשטתחות ואז מגיעה לשם להקת תרנגולות מאותה חווה ו.. כולם מתחילים לנבור בזבל החצי מפורק, לצורך ליקוט 'חלבונים' - חיפושייות ורימות וזחלים וכו'. אוכל מעולה לתרנגולות !!
ו..זבל הבקר מתפרק לאיטו ונספג באדמה בצורה טבעית כשהתרנגולות עוד מתחחות את האדמה באינטנסיבייות...
וכך, מתנהלת שיטה מחזורית בטיפול באדמה. הפרות והתרנגולות נודדים מ'תא שטח' אחד לשני ולשלישי ו...
והתא שטח הראשון, עם אדמה שנחה ו'מרפאת' את עצמה והחיידקים ושאר 'מיקרוביוטה' ממשיכים בפרוק והופכים את ה'קומפוסט' להומוס ו.. כולם ששים ושמחים. כי זה גידול מחזורי עם מנוחה לאדמה, כמו 'שמיטת האדמה' בשנה השביעית.
כן, להיכנס לקצב של הצמחים ושל האדמה. כל כך פשוט, טבעי ונכון וכך ריבונו של עולם לימד אותנו ואז... 'מאה שערים'.