https://www.sciencemag.org/news/2020/05 ... eir-leaves
דבורות רעבות גורמות לצמחים לפרוח מוקדם על ידי חיתוך חורים בעלים שלהם
(תרגום - גוגל)
הם יתעוררו מוקדם מדי, יתכן שלא יהיו מספיק פרחים בפריחה. כעת, החוקרים גילו שלדבורים יש דרך להזמין אוכל מהיר: הן מכרסמות חורים בעלים, מדרבן צמחים לפרוח שבועות לפני לוח הזמנים. שאלות רבות נותרות לגבי פרטי אסטרטגיה זו ואופן התפתחותה.
"זה בהחלט מפתיע," אומר לארס צ'יטקה, אקולוג התנהגותי מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון, שלא היה מעורב. "אנחנו רק בתחילת הבדיקה של התופעה."
חוקרים ב- ETH ציריך נרתעו מהתגלית כאשר הבחינו בסימני נשיכה סקרניים עלים בזמן שהם בדקו כיצד הדבורים מגיבות לריחות צמחים. הם הוסיפו דבורי דבורה לחממה מחקרית וצפו בהן כרותות חורים בצורת חצי ירחים. מה קורה? בתחילה, החוקרים חשבו שהחרקים אולי ניזונים מנוזלים מהעלים, אך הדבורים לא נשארו מספיק זמן כדי להשיג הרבה. נראה שהם גם לא לוקחים חלק מהעלים בחזרה למושבותיהם.
תצפית מרכזית - שדבורי הדבורה מהמושבות עם פחות אוכל פגעו בעלייה בצורה נלהבת יותר - הציעה מטרה נוספת. החוקרים תהו האם הפגיעה גרמה לצמחים לפרוח מוקדם יותר, וסיפקה אבקה למאביקים הרעבים. אחרי הכל, צמחים מסוימים מזרזים את פריחתם כאשר הם נלחצים על ידי מחלות או בצורת מכיוון שאיומים אלה מספקים תמריץ להתרבות מוקדם יותר. אך איש מעולם לא הראה שמאביק יכול לעורר פריחה. "חשבתי שמדובר בקליעה ארוכה", נזכר מארק מסר, ביולוג אבולוציוני ב- ETH ציריך שהוביל יחד את המחקר.
החוקרים הקימו ניסוי חממה עם חרדל שחור ( Brassica nigra ), יבול שהם חקרו. עשרה צמחים הוכנסו לשקיות רשת עם דבורי דבורה שלא אכלו אבקה במשך 3 ימים; הם המשיכו לכרסם חמישה עד 10 חורים בכל צמח. בממוצע, אותם צמחים פרחו לאחר 17 יום ; צמחים לא פגומים שלא נחשפו לדבורי דבורה ארכו בממוצע 33 יום, כך מדווחים החוקרים היום במדע . בניסוי דומה צמחו צמחי עגבניות את פריחתם ב 30 יום. "גודל האפקטים הוא עצום", אומר מסשר.
נראה כי רעב מניע את הדבורים: ניסוי במעבדה נוסף הראה שדבורי הדבורה המופלות מאבקה חתכו פי ארבעה חורים כמו דבורי הדבורה שהוזנו במלואן. כאשר החוקרים הניחו עציצים ומושבה של דבורים על גג בקמפוס ETH ציריך בתחילת האביב, לפני שפרחים פרחו, הדבורים דבורות גזרו חורים בעלים. אולם ככל שהאביב התקדם, והפך יותר אבקה לזמינה, הדבורים יצרו פחות חורים חדשים. החוקרים שמו לב לשני מינים בריים - דבורי דבורה אדומות וזנב לבן - שמנקבים עלים, מה שמרמז כי ההתנהגות עשויה להיות נפוצה. "זה היה מרגש ביותר", אומר קונסואלו דה מורייס, אקולוג כימי ב- ETH ציריך שהוביל יחד את המחקר.
כדי לברר אם נזק העלים בלבד מעורר את הצמחים לפרוח מוקדם יותר, חתכו החוקרים חורים בגודל דומה בעלים. הצמחים האלה פרחו מוקדם יותר מבקרות הביקורת, אך לא מוקדם יותר מהם שננשכו על ידי דבורי הדבורה. אפשרות מסקרנת, טוענת צ'יטקה, היא כי הרוק של הדבורים עשוי להכיל כימיקלים המעוררים פריחה - בדומה לכימיקלים ברוק של חרקים אוכלים צמחים המעוררים תגובות הגנה מהצומח. החוקרים מקווים לחקור רעיון זה ולחקור איתות כימי בתוך הצמחים לאחר שננשך. "זה יהיה חלום של גננות אם תוכל למצוא ביוכימיה בעלות נמוכה יחסית שלמעשה תאיץ את הפריחה", אומר צ'יטקה.
אולם החוקרים עדיין תוהים כיצד התפתחה התנהגות כזו, שעשויה להועיל גם לצמחים על ידי משיכת מאביקים מוקדמים. לא סביר שדבורי העובדים לומדות את הטריק: הן חיות רק חודש אחד ולא הספיקו לראות את תוצאות עבודת היד שלהן. אם ההתנהגות אינסטינקטיבית, קשה להבין איך זה היה מתחיל, אומר צ'יטקה. איזה תועלת ראשונית, למשל, האם העלים הפוגעים היו מביאים לדבורים? לבסוף, כדי לעזור למושבה שלהם (ולא למרוחקת), הדבורים יצטרכו לשמור על הכרסום שלהן קרוב לבית. "כל זה איכשהו התרחש בתהליך ניסוי וטעייה אבולוציוני," אומר צ'יטקה, "זה מפתיע."