ממש לא
זה מתאים ל"שיני" שום לפני הטמנה/שתילה, או להכנת "זרעי" תפוחי אדמה" או לקראת שתילת בצלים, אך לא לזרעי חסה
שום זקוק למנת קור לפני השתילה, בדומה לפקעות של 'צבעונים' או גאופיטים "תוצרת חוץ".. אך גם ללא קרור מקדים, השום נובט.
החשיפה לשמש, נועדה לעורר את הניצנים הראשונים לצאת החוצה כי הם, כמו כל 'עלה' של צמח, משמשים כ'קולטני שמש' לטובת תהליך הפוטוסינטזה, בו העלים קולטים קרינה והתהליך מפרק פחמן דו-חמצני ובונה ממנו תרכובות של סוכרים ועמילנים.
בזרעים, זה לא נחוץ וגם לא ה"השרייה במים".
השרייה מקדימה במים, מבצעים עם 'חומוס', 'פול' ושאר זרעים גדולים ויבשים, כדי 'להעיר' אותם.
זרעי חסה הם זרעים מאוד קטנים, כמו זרעי גזר ולא קל לטפל בהם מבחינת זריעה במרחקים מתאימים. מאחר והחסה לא מפונקת כמו גזר (לא אוהב שמעבירים אותו !) אז מכינים 'מנבטה', עם אדמה קלה בעומק כ 10 ס"מ. את הזרעים מפזרים עד כמה שניתן באופן שווה ומסודר.
אפשר להשתמש ב"מלחייה" כדי לפקח על כמות הזרעים המפוזרת - פשוט להכניס את הזרעים ל'מלחייה' ולפזר אותם כך.
ואפשר, לערבב את הזרעים עם כמות של חול, ואז יש לנו ביד יותר "חומר" ואליו מתיחסים כאילו הכל זה זרעים ואז הצפיפות של הזרעים נמוכה.
לאחר פיזור הזרעים, מכסים אותם בשכבה של 1-2 ס"מ של אדמה ומשקים בנדיבות.
מכסים את המנבטה במכסה שקוף - ניילון, או זכוכית, או 'ניילון נצמד - שרינק' מהמטבח.
וזהו, לא צריך להשקות יותר.
מעמידים את המנבטה במקום מואר עם מעט שמש (אם יש יום עם שמש חזקה, יש להצליל את המנבטה !).
כשחם, עולים אדים מהאדמה וניקווים על המכסה השקוף. כשמתקרר, הם יורדים כמו 'גשם' ומשקים את האדמה שוב - קלאסי, כמו בטבע
כשהשתילים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ, אפשר להתחיל להעבירם לאדמה
לא מעבירים את כולם ב"מכה אחת". אין צורך שלמטבח הבית יגיעו 40 חסות במכה אחת, אלא אם כן אתה 'ירקן'..
מעבירים ושותלים 10 חסות, ואחרי שבוע, עוד שורה של 10 חסות.. וכך תהיה 'זרימה' קבועה של חסות אל המטבח.
החסות שנשארות במנבטה, לא מתפתחות מהר כמו החסות שבאדמה, כי הן נמצאות בסביבה צפופה. הן יכולות להישאר שם חודש ואף יותר במצב של "סטנד-ביי".
ו.. משהו אחרון - לאחר השתילה, יש להציף את השתילים במים, כדי לודא שלא נותרים 'חללי אויר' בין השורשים לאדמה.
זהו, הסבר ארוך, אך למעשה, פשוט מאוד