אכן, הסיבות לביצוע הרכבות, די מגוונות
הסיבה הראשונה והעיקרית היא..
לא מעניין אותי הרעיון של - 'הצמח הנכון במקום הנכון' אני רוצה דובדבן בחצר ואני גר בתל אביב ולא איכפת לי מכלום, כי אני רוצה ! (וזה מוביל כבר למחשבות פילוסופייות, על 'יצר מחשבות ליבו... וכו')
עץ מסויים לא אוהב את האדמה במקום X אז.. מוצאים קרוב משפחה שלו, קשוח יותר, פראי יותר שמסוגל להתמודד עם האדמה ה'בעייתית' ומרכיבים עליו את הצמח המפונק יותר - עצי פרי, גפנים וכדומה.
סיבה שנייה - חצי פילוסופית - כולם ממהרים היום ! 'אין זמן.. אין זמן'
אז הנבטה של גלעין וגידולו לשתיל ולעץ.. זה 'סיפור' שיכול להתמשך ל 6-8 שנים עד שיתבגר וייתן פרי.
אז הבסיס, ה'כנה' הוא כבר בוגר ועליו מרכיבים את הענף הצעיר ו..נשאר לנו 'רק' להמתין עד ל'נטע רבעי'
ישנה עוד סיבה, כלכלית חקלאית, בד"כ בירקות יקרים. פיתחו זן מיוחד לאורך שנות מחקר, ניסויים ופיתוחים ו.. רוצים לשמור על הזכויות. אז בירקות, מפתחים זנים ללא זרעים חיוניים או ללא זרעים בכלל - 'פרתנוקרפיה' (כמו אבטיח / גפן ללא 'גרעינים')
בעצם, סיבה נוספת.. פיתוח / ייצור 'אב בוסתן' עץ / גזע אחד כשעל כל ענף, זן אחר מאותה משפחה - על שטח נתון של עץ אחד, יש למעשה 3 או 4 או 6 סוגי פרי שונים.
הרבה מאוד מה'כנות' מיוצרות מזרעים / גלעינים וצמח כזה, נקרא 'זריע'.
אז גידול עץ מגלעין, זה לא אומר בוודאות שלא יצליח ולא יהיה / יתן פרי. פשוט יש סיכון (שבסופו אכזבה) לפנק ולטפח ולגדך במשך 4 - 6 שנים ובסוף.. כלום.
אבל לא בהכרח. יכול להיות שכן יתן פרי.
ה'הימור' גדול יותר בסוגים ש'שיחקו' איתם הרבה או שהרבה זנים מסתובבים בשטח. כמו אבוקדו או.. פסיפלורה ('שיח' !)
פחות הימור וסיכויי הצלחה טובים, עם עצים שלא מרכיבים, בד"כ עצים מקומיים או ותיקים בארץ, כמו.. שסק
בהצלחה,